רִבִּי יוֹסֵי בָּעֵי. אָמַר. בְּפָנַיי נִכְתַּב וּבְפָנַיי נֶחְתַּם אֶלָּא נִתְייַחֵד בִּרְשׁוּת הַבְּעָלִים בֵּין כְּתִיבָה לַחֲתִימָה. נִישְׁמְעִינָהּ מִן הָדָא. אֶחָד אוֹמֵר. בְּפָנַי נִכְתַּב. וְאֶחָד אוֹמֵר. בְּפָנַי נֶחְתַּם. פָּסוּל. מִפְּנִי שֶֶׁאֶחָד אוֹמֵר. בְּפָנַי נִכְתַּב. וְאֶחָד אוֹמֵר. בְּפָנַי נֶחְתַּם. אֲבָל אִם אָמַר בְּפָנַיי נִכְתַּב וּבְפָנַיי נֶחְתַּם אֶלָּא שֶׁנִּתְייַחֵד בִּרְשׁוּת הַבְּעָלִים בֵּין כְּתִיבָה לַחֲתִימָה. כָּשֵׁר. רַב חִסְדָּא בָּעֵי. חֶצְייוֹ מִתַּקָּנָה וְחֶצְיוֹ מִדְּבַר תּוֹרָה. אָמַר בְּפָנַיי נִכְתַּב וּבְפָנַיי נֶחְתַּם אֶלָּא שֶׁנִּתְייַחֵד בִּרְשׁוּת הַבְּעָלִים. נִישְׁמְעִינָהּ מִן הָדָא. אֶחָד אוֹמֵר בְּפָנַיי נִכְתַּב וְאֶחָד אוֹמֵר בְּפָנַיי נֶחְתַּם. פָּסוּל. מִפְּנִי שֶׁאֶחָד אוֹמֵר. בְּפָנַיי נִכְתַּב. וְאֶחָד אוֹמֵר. בְּפָנַיי נֶחְתַּם. אֲבָל אִם אָמַר. בְּפָנַיי נִכְתַּב וּבְפָנַיי נִתְחַתֵּם אֶלָּא שֶׁנִּתְייַחֵד בִּרְשׁוּת הַבְּעָלִים שָׁעָה אַחַת. כָּשֵׁר.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
חציו מתקנה וחציו מדבר תורה. כדמפרש ואזיל אמר בפני נכתב ובפני נחתם כו' כלומר דמכיון שנתייחד ברשות בעלים לא מקיימה תקנתא דרבנן דאיכא חששא שמא הוחלף הגט אלא דמן התורה אינו צריך לקיום ולא לומר כלום דעדים החתומין על השטר כמי שנחקר' עדותן בבית דין דמי והיינו נמי כעין בעיא דרבי יוסי ופשיט ליה ממתני' כדלעיל:
נישמעינה. לזה מן הדא דקתני במתני' א' אומר בפני נכתב ואחד אומר בפני נחתם פסול וטעמא מפני שאחד כו' שאין כאן אלא א' המעיד על הכתיבה ואחד על החתימה אבל אם זה שאומר בפני נכתב אומר בפני נחתם אע''פ שהוא מעיד שנתייחד הגט ברשות הבעלים בין כתיבה לחתימה כשר דאל''כ לאשמועינן רבותא טפי:
אלא נתייחד. שנתייחד הגט ברשות הבעלים בין כתיבה לחתימה מהו מי חיישינן שמא החליף הבעל ולא זהו הגט שנכתב בפניו:
הלכה: הַמֵּבִיא גֵט מִמְּדִינַת הַיָּם כול'. נִיחָא בְּפָנַיי נִכְתַּב אֲבָל לֹא בְּפָנַיי נֶחְתַּם. בְּפָנַיי נֶחְתַּם אֲבָל לֹא בְּפָנַיי נִכְתַּב. כְּלוּם קִיּוּמוֹ שֶׁלַּגֵּט אֶלָּא בְחוֹתְמָיו. 9b אֶלָּא כְרִבִּי יוּדָה. דְּרִבִי יוֹדָה פוֹסֵל בַּטּוֹפְסִין. וּדְרִבִּי יוּדָה בְּחוּצָה לָאָרֶץ בִּמְגָרֵשׁ בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. וְיֵשׁ טוֹפְסֵי גִיטִּין בְּחוּצָה לָאָרֶץ כִּמְגָרֵשׁ בְּחוּצָה לָאָרֶץ. עַד שֶׁיֵּדַע שֶׁהוּא גֵּט אִשָּׁה עַד שֶׁיֵּדַע שֶׁהוּא נַעֲשֶׂה שָׁלִיחַ. וְלֹא הָיָה יוֹדֵעַ שֶׁהוּא גֵּט אִשָּׁה. עַד שֶׁיִּכְתּוֹב כּוּלֹּו בְּפָנָיו עַד שֶׁיִּתְחַתֵּם כּוּלּוֹ בְּפָנָיו. תַּנֵּי רִבִּי חָנִין. אִם הָיָה נִכְנַס וְיוֹצֵא מוּתָּר.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
גמ' ניחא בפני נכתב אבל לא בפני נחתם. דפסיל שהחתימה היא העיקר אלא בפני נחתם אבל לא בפני נכתב אמאי פסיל כלום קיומו של הגט אלא בחותמיו והרי הוא מעיד על החתימה:
אם היה נכנס ויוצא. השליח אף על פי שלא היה שם במקום אחד מתחילת הכתיבה עד סופה מותר:
ולא היה יודע שהוא גט אשה. כלומר דחיישינן שמא לא ידע בשעת מעשה שהוא גט אשה ולפיכך הצריכו חכמים עד שיכתוב ויתחתם כולו בפניו והילכך צריך להעיד נמי על הכתיבה:
עד שידע שהוא גט אשה כו'. אלא דהיינו טעמא מפני שצריך לידע שהוא גט אשה ושהוא נעשה שליח לזה:
ויש טופסי גיטין בח''ל במגרש בח''ל. מסקנת הקושיא היא דלדידך היכא דנכתב בח''ל ומגרש בח''ל והיינו באותה מדינה שאז א''צ לומר בפ''נ ובפ''נ בתמיה וכי סלקא אדעתך דבכה''ג ר' יהודה מכשיר בטופסי גיטין דלא חשו חכמים גם במגרש בח''ל באותה מדינה להצריך לומר בפ''נ ובפ''נ:
ודר' יודה בח''ל במגרשו בא''י. בתמיה כלומר דדחי לה הש''ס דהיכי מצית מוקמי' לה טעמא דמתני' אליבא דר' יודה דהא דהצריכו לומר נמי בפני נכתב גזירה משום טופס דא''כ מילתיה דר' יודה דוקא בנכתב בח''ל ומגרש בא''י כדקתני במתני' המביא גט ממדינת הים:
אלא כר'יודה. מתניתין כרבי יודה היא דפוסל בטופסי' לקמן בפ''ג הלכה ב' דת''ק מכשיר לכתוב הטופס שלא לשמה מפני תקנת הסופ' שיהו מזומנים לו ובלבד שיניח התורף מקום האיש והאשה ומקום הזמן ורבי יודה פוסל כדמפרש התם טעמא דקסבר כתיבה לשמה נמי בעינן וגזרינן טופס אטו תורף והילכך בפני נחתם אבל לא בפני נכתב נמי פסול דחיישינן שמא טופס הגט כבר כתוב היה שלא לשמה:
רִבִּי אֶלְעָזָר אָמַר. רִּבִּי אָבִין בָּעֵי. אָמַר. בְּפָנַיי נִכְתַּב וּבְפָנַיי נֶחְתַּם בְּעֵד אֶחָד. וּשְׁנַיִם מֵעִידִין עַל חֲתִימַת הָעֵד הַשֵּׁינִי. אָמַר רִבִּי אִמִּי בַּבְלָייָא. 10a אֵין כָּשֵׁר אֶלָּא זֶה. רִבִּי אַבָּא לֹא אָמַר כָּךְ אֶלָּא. אָמַר. בְּפָנַיי נִכְתַּב וּבְפָנַיי נִתְחַתֵּם בְּעֵד אֶחָד וַאֲנִי הוּא הָעֵד הַשֵּׁינִי. נַעֲשֶׂה כְנוֹגֵעַ בְּעֵדוּתוֹ.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
לא אמר כך לא כך היתה השאלה דודאי בכה''ג כשר הוא אלא כך שאלו אם הוא מעיד על חתימת האחד ואני העד השני מהו והשיב לו שהוא פסול משום דנעשה בנוגע בעדותו שנראה דלכך בא להעיד על חתימת השני כדי שתתקיים עדות חתימתו:
בבלייא אין כשר אלא זה. אין לך יותר מובחר מזה דמי איכא מידי דאלו אמר חד כשר והיינו השליח דאילו מסיק ליה לכולא דיבורא ואמר נמי בפני נחתם עד השני כשר והשתא דאיכא תרי שמעידין על חתימת השני מיבעיא:
רבי אבין בעי. אבפני נכתב כולו ובפני נחתם חציו דמתני' קאי דקתני פסול ואם הוא מעיד על חתימת עד אחד שחתם בפניו ושנים אחרים מעידין על חתימת עד השני שמכירין חתימתו מהו מי אמרינן דבעינן או כולו בתקנת חכמים שהוא עדות השליח שהאמינוהו חכמים כשנים או כולו בקיום הגט והיינו עדים שמעידין על החתימה והכא חציו בתקנת חכמים וחציו בקיום הגט ולאו כלום הוא או דילמא לא שנא:
הָיָה מְתוּתָּם בְּאַרְבָּעָה וְאָמַר. בְּפָנַיי נִכְתַּב וּבְפָנַיי נִתְחַתֵּם בִּשְׁנֵי עֵדִים. אִילֵּין תְּרֵין חוֹרָנָא לִינָא יְדַע מָה עִיסְקֵיהוֹן. תַּפְלוּגְתָא דְּרִבִּי יוֹחָנָן וְרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ. דְּאִיתְפַּלְּגוֹן. אָמַר לָעֲשָׂרָה. חִתְמוּ בַגֵּט. וְהוּחְתְּמוּ מִקְצָתָן הַיּוֹם וּמִקְצָתָן לְמָחָר. רֵישׁ לָקִישׁ אָמַר. כָּשֵׁר. וְהַשְּׁאָר עַל תְּנַאי. רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר. פָּסוּל עַד שֶׁיַּחְתְּמוּ בוֹ בַיּוֹם.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
ר''י אומר פסול עד שיחתמו בו ביום. כלן דס''ל דכולן משום עדים הן וה''נ צריך השליח להעיד על חתימת כולן:
ריש לקיש אמר כשר והשאר על תנאי. כלומר משום דאמרינן לא עשאן עדים לכולן אלא שנים משום עדים והשאר על תנאי בעלמא והילכך אינו מעכב עד שיחתמו כולן בו ביום אלא דהוי כמו תנאי אחר בגט ומשיחתומו מקצתן אפי' למחר נתקיים התנאי והכא נמי אין צריך השליח להעיד על כלן דהואיל ומעיד על שנים שהן משום עדים סגי:
היה. הגט מחותם בארבעה עדים והשליח מעיד על השנים ועל השנים אחרים אומר איני מכירן ואיני יודע מה עסקיהון מהו אם הן מעכבין הואיל וחתומים על הגט וצריך לקיים חתימתן או דילמא בהני תרי שהעיד השליח עליהן סגי וקאמר הש''ס דתליא בפלוגתא דר''י ור''ל:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source